מקור דברים רבה ז׳:ט׳
9 זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב משלי ב, א: בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, מַהוּ אִם תִּקַּח אֲמָרָי, אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, לֹא תְהֵא תּוֹרָתִי עֲלֵיכֶם כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת בּוֹגֶרֶת וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִכְנֹס אוֹתָהּ אֵצֶל מִי שֶׁמּוֹצֵא. מַהוּ אִם תִּקַּח אֲמָרָי, אִם יְהֵא לָכֶם זְכוּת אַתֶּם מְקַבְּלִים אֶת תּוֹרָתִי, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַוּוּ לָהּ וְלֹא נָתַתִּי אוֹתָהּ לָהֶם, מִנַּיִּן, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים סח, יג: מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּוּן, וּמַה הוּא אוֹמֵר תהלים סח, יג: וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַנָּיָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ בָּעֶלְיוֹנִים אַתָּה מְחַלֵּק אוֹתָהּ לַתַּחְתּוֹנִים, הֱוֵי אִם תִּקַּח אֲמָרָי, אִם יְהֵא לְךָ זְכוּת. וּמַהוּ מִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם צוֹפְנִים לִי תּוֹרָה וּמִצְווֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲנִי צוֹפֵן לָכֶם שָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים לא, כ: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, אִם תִּקַּח אֲמָרָי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֵימָתַי אַתֶּם נִקְרָאִים בָּנַי, כְּשֶׁתִּקְחוּ אֲמָרָי, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לוֹ בְּנוֹ סַיְמֵנִי בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה שֶׁאֲנִי בִּנְךָ, אָמַר לוֹ אָבִיו מְבַקֵּשׁ אַתָּה שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁאַתָּה בְּנִי, לְבוֹשׁ פּוֹרְפִּירָא שֶׁלִּי וְתֵן עֲטָרָה שֶׁלִּי בְּרֹאשְׁךָ וְיֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁאַתָּה בְּנִי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מְבַקְּשִׁים אַתֶּם שֶׁתִּהְיוּ מְסֻיָּמִין שֶׁאַתֶּם בָּנַי, עִסְקוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וְהַכֹּל רוֹאִים שֶׁאַתֶּם בָּנַי, הֲדָא אֵימָתַי אַתֶּם בָּנַי מִשֶׁתִּקְחוּ אֲמָרַי. אָמַר רַבִּי כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה מְהַלֵּךְ עַמּוּד הֶעָנָן לִפְנֵיהֶם וְהָיָה עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה וַעֲשַׁן הַקְּטֹרֶת עוֹלֶה, וְהָיוּ שְׁנֵי זִקּוּקִין שֶׁל אֵשׁ יוֹצְאִין מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן וְהָיוּ שׂוֹרְפִים לִפְנֵיהֶם אֶת הַנְּחָשִׁים וְאֶת הָעַקְרַבִּים, וְהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם רוֹאִים אוֹתָם וְהָיוּ אוֹמְרִים אֱלוֹהוֹת הֵן אֵלּוּ, כָּל תַּשְׁמִישָׁן אֵינוֹ אֶלָּא בָּאֵשׁ, אָמַר לָהֶם משֶׁה וְכָל הַשֶּׁבַח הַזֶּה שֶׁעָשָׂה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי שֶׁקִּבַּלְתֶּם תּוֹרָתוֹ בְּסִינַי, הֱוֵי דברים כט, א: וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וגו', אָמַר לָהֶם הֱיוּ יוֹדְעִים כָּל נִסִּים שֶׁעָשָׂה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְאִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם, בְּמִצְרַיִם עָשָׂה לָכֶם וְעֵינֵיכֶם רוֹאוֹת, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כט, ב: הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, מַהוּ הַמַּסּוֹת, הַמַּכּוֹת מְמִסּוֹת גּוּפֵיהֶן שֶׁל מִצְרִים, מַהוּ דברים כט, ב: הָאֹתֹת, רַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁהָיוּ נִרְשָׁמוֹת עַל גּוּפֵיהֶן דַּם צְפַרְדְּעִים וְכִנִּים, מַהוּ וְהַמֹּפְתִים, שֶׁהָיוּ הַמַּכּוֹת מְפַתּוֹת אוֹתָן כֵּיצַד, לִשְׁלשִׁים יוֹם הָיְתָה בָּאָה הַמַּכָּה וְהָיְתָה עוֹשָׂה שִׁבְעָה יָמִים וְהָלְכָה לָהּ, וְהָיוּ נִרְוָחִין עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה יָמִים בֵּין מַכָּה לְמַכָּה וְלֹא הָיוּ חוֹזְרִין בָּהֶן, הֱוֵי שֶׁהָיוּ מְפַתּוֹת אוֹתָן.
פירוש חידושי הרד״ל על דברים רבה ז׳:ט׳
9 יט מהו אם תקח כו'. חסר כאן קשור הדרשא לפרשת דהכא. ואפשר על ולא נתן ה' לכם לב לדעת ואזנים לשמוע בא לדרוש וכדכתיב במשלי שם את"ז להקשיב לחכמה אזניך תטה לבך כו' ודעת אלהים תמצא. ומה שנאמר פה א"ר הונא כו'. עי' ויק"ר פכ"ה:
10 כהנאה שיש לך בעליונים. כצ"ל ודרש נות בית הדבר הנאה והיפה שבבית:
11 כא ואני צופן לכם שכר כצ"ל:
12 כב היה מהלך עמוד ענן לפניהם כו'. שה"ר פ"ג פ"ה:
13 כג נרשמית על גופן. בשוח"ט מז' ע"ח ומז' ק"ד מייתי לה מקראי ע"ש:
14 כד לשלשים יום היתה כו'. עיין שמ"ר ספ"ט: